הקיבוץ

מה מיוחד בקיבוצים של ישראל?

אחת ההמצאות המעניינות של הציונות והחברה הישראלית היא ללא ספק הקיבוץ. זוהי צורת התיישבות שיתופית שנוצרה רק ביישוב שבארץ ישראל, על ידי התנועה הציונית, ליישוב ולמדינת ישראל. הקיבוץ התבסס על ערכים סוציאליסטיים, השאיפה לשוויון בין בני האדם. מטרת הקיבוצים הייתה ליצור שיתוף כלכלי ורעיוני בין החברים. בכל קיבוץ היו בדרך כלל כמה מאות חברים.

משך שנים רבות התפרנסו הקיבוצים מחקלאות ובהמשך גם מתעשייה. משך זמן רב הקיבוצים היו נערצים ונחשבו לשכבה מובילה במדינת ישראל. גם בעולם הם נתפסו כפלא ישראלי וצעירים ממדינות רבות הגיעו להתנדב בהם.

השיתוף המלא בין החברים ברכוש הקיבוצי והשוויון ביניהם בייצורו ובצריכתו היו עקרונות שנכתב עליהם רבות עוד מימי קרל מרקס, הוגה הסוציאליזם. אך הם נחשבו לאוטופיה שקשה לממש. דווקא הקיבוצים היו ההצלחה הסוציאליסטית הגדולה היותר, במיוחד בהשוואה לשלטון האימים שנדרש במדינות קומוניסטיות, כדי להשליט את אותו שוויון.

אך לקראת סוף המאה ה-20 השתנו מעט הדברים. עת משבר הגיעה לקיבוצים. בעיני רבים מחבריו התחייב שינוי במתכונת "הקיבוץ המסורתי". החקלאות הלכה וירדה בהכנסותיה. שינויים פוליטיים הקטינו את כוחם של הקיבוצים בחברה הישראלית. עזיבת הדור הצעיר על העיר המחישה שמה שהתאים לעידן הקמת המדינה, כבר לא מושך את הצעירים בעידן המודרני. החברה הישראלית החדשה הדגישה את ה"אני" על חשבון ה"אנחנו" וגם חברי הקיבוצים החלו לבקש את הפיתויים שמסביב. הקיבוץ המגונן אך מגביל שינה פניו בהדרגה לקיבוץ מופרט, שבו כל חבר מקבל שכר שונה ואנשים יכולים להחזיק רכב פרטי, לנסוע לחו"ל כרצונם ולהחזיק דירות בעיר. הקיבוץ שיתופי אולי פחות, אך לרבים זה התאים. הבעלות על אמצעי הייצור, כלומר השדות, המפעלים והמיזמים שהקים הקיבוץ, היא עדיין משותפת, אבל העבודה בפועל נעשית פעמים רבות על ידי שכירים ואנשי מקצוע מבחוץ.

הפרטת הקיבוצים כיום היא כמעט מלאה. הקיבוצים העיקריים שנשארו שיתופיים לגמרי הם הקיבוצים המבוססים, בעלי המפעלים המצליחים והמכניסים, שמאפשרים את השיתוף ובו-בזמן מזכים את החברים בחיים נוחים ובשפע כלכלי. יש שיראו בכך כישלון של הסוציאליזם, בעוד אחרים יטענו שזו רק הנוסחה המדויקת שלא נמצאה.